איזו תודעה אתם מזינים? (הגיע הזמן להסתכל במראה)
כשאתם מסתכלים על חשבון הבנק, מה התחושה האוטומטית שעולה?
בואו נדבר רגע הכי פתוח וכנה שיש. כשאתם מסתכלים על חשבון הבנק או על המצב הכלכלי שלכם, מה התחושה האוטומטית שעולה בכם?
האם זו תחושה של חוסר אונים? תחושה שהבנק, ההורים או המזל הם אלה שיקבעו את העתיד שלכם? או שאתם מבינים שעם כל הקושי, העתיד הכלכלי שלכם נמצא לגמרי בידיים שלכם?
בשנים שבהן אני מלווה משפחות, פגשתי את שני הסוגים. פגשתי משפחות שחיות בציפייה שגורם חיצוני יפתור להן את הבעיות. זוהי "תודעת קצבאות וקורבנות", והיא משאירה אותנו תמיד חלשים ותלויים באחרים.
ומצד שני, פגשתי משפחות שהחליטו לקחת אחריות. הן הבינו שידע הוא כוח, ושהצעד הראשון לשינוי תלוי רק בהן.
המוטו שמנחה אותי בעסק ובחיים הוא "מה שמאכילים, גדל". אם נמשיך "להאכיל" את החובות, את הוויתורים ואת הפחד, הם רק ילכו ויגדלו. אבל אם נתחיל להאכיל אחריות, נלמד עקרונות חכמים ונטפח תקשורת זוגית פתוחה על כסף, אלה הדברים שיצמחו ויביאו לנו שקט ורווחה.
ולמען הסר ספק: אני לא אומרת לא לקחת קצבאות או מענקים שמגיעים לנו. ברור שאפשר. השאלה היא אם עליהם אנחנו נשענים, או שאנחנו דואגים לערוץ יציב של הכנסה, בלי קשר למענקים שאולי נקבל ואולי לא.
אז איזו תודעה אתם בוחרים להאכיל היום?


