מה אתם מאחלים לעצמכם השנה? (רמז: זה לא קשור לאקסל)
לפני עשור ישבתי ליד שולחן השבת שלי, מתביישת. חובות, משכנתא לוחצת.
בימים של ערב חג, כשכולם כבר מדברים על קניות, בגדים לילדים והתפריט של שולחן החג, אני תמיד נזכרת בריטואל של ליל ראש השנה. אנחנו יושבים סביב השולחן ומברכים על התפוח בדבש, על הרימון, על התמר. כל "סימן" כזה הוא בעצם תפילה קטנה: משהו שאנחנו מאחלים לעצמנו שיגדל ויפרח השנה.
מאחורי הברכות האלה יש עיקרון עמוק שמלווה אותי בכל יום מול המשפחות שאני מלווה: "מה שמאכילים, גדל".
גם בחיים הכלכליים שלנו, מה שנבחר להזין, להשקיע בו ולטפח, הוא זה שיצמח. אם נמשיך להאכיל את הדחיינות, את הלחץ, את ה"יהיה טוב" בלי לעשות מעשה, הלחץ והדאגה הם אלה שיגדלו.
אבל מה אם נחליט השנה "להאכיל" את האחריות שלנו? את התקשורת הזוגית? את האומץ לעשות סדר אמיתי, להסתכל למספרים בעיניים ולהתחיל לצמוח?
אני זוכרת את עצמי לפני עשור. יושבת ליד שולחן השבת שלי, מתביישת. חובות, משכנתא לוחצת, תחושה שהכול נעלם בין הידיים. באותה שבת החלטתי שחייבת להיות דרך אחרת.
זה לקח חמש שנים של עבודה קשה, אבל הגענו לרווחה ולשקט. והיום, הכלים החגיגיים על השולחן שלי הם תזכורת יומיומית שהכול מתחיל בהחלטה אחת קטנה של לקיחת אחריות: ההחלטה להפסיק רק לשרוד, ולהתחיל באמת לשגשג.
אני מאחלת לכם השנה שתמצאו את הכוחות להאכיל את מה שבאמת חשוב לכם. שתבחרו בעצמכם, במשפחה שלכם ובעתיד שלכם. שתהיה לנו שנה מתוקה באמת.


